בתרבות המערבית אנחנו כל הזמן במרדף, אחר כסף, בית, חינוך טוב לילדנו, משכורת גבוהה יותר, אוטו נוצץ יותר, להספיק כמה שיותר ולא לוותר על דבר. בלי לשים לב אנחנו מכניסים גם את הילדים שלנו למעין מרדף סמוי של החיים שלהם. תלך לחוג הזה, תלמד את הספרה הזאת, תזהה את השם שלך, איך כותבים את האות הזאת, כמה זה 2+2 וכמה זה שבע כפול תשע ועוד ועוד ואין לזה סוף. אלה לא בהכרח דברים שליליים או חיוביים זה פשוט המצב. לי חשוב לשים על הפרק גם את הכיף, גם את החלק המשחקי, המלוכלך והילדי שיש גם בנו המבוגרים. לא להיות רק בעשייה אלא גם בהוויה וכמובן שבאנגלית זה נשמע טוב יותר לא להיות רק ב - DOING אלא להיות גם ב - BENIG מה זה בעצם אומר? לשכב בטיול או בגינה על ספסל עם הילד ולהסתכל יחד על העננים וכל אחד יגיד מה הוא רואה בענן ואולי נמציא יחד סיפור. להסתכל יחד על עץ, פרח, זחל או כל דבר אחר. הטבע מאוד עוזר להיות ב - BEING. אם זה בבית, משחק דימיון יכול לעשות את העבודה וגם סתם להתחבק או לשתות יחד שוקו וקפה. תנו להם להיות חופשיים - לרוץ, להשתולל, לצחוק, להתפרע, לעשות שטויות, לדבר שטויות תנו להם לבטא את עצמם באיזו דרך שיבחרו. תנו להם חופש ומרחב. חשבו איך לעשות את זה בצורה שתהיה לכם הכי נוחה ושבה תרגישו שיש לכם גם איזושהי שליטה על הדברים. למשל בזמן שכולם בבית להכריז: "עושים מסיבה" - ואז אפשר לדגדג אותם, לרדוף אחריהם, לרקוד יחד, לעשות פרצופים מצחיקים ועוד. עם ילדים גדולים יותר מעל 9-10 אפשר לנסות עם טלפונים, מי תופס את מי במצלמה בכמה שיותר סיטואציות או פרצופים מביכים ברחבי הבית (במידה והם לא זרמו עם מה שניסיתם ובא לכם שהם יהיו חלק). הבית יכול לשמש כחדר משחקים אחד גדול אם רק נאפשר לעצמנו קצת לשחרר, גם אם זה לפרקי זמן קצרים. אז מה דעתך? תנסי.ה לתת לזה יותר מקום בחיים? האם זה נשמע לך קשה לעשייה? מוזמנות.ים לכתוב פה בתגובות מה הקשיים שיכולים להיות לכם בזה או שתוכלו לכתוב אחרי שעשיתם את "המסיבה" ולכתוב איך היה. למי שאין ילדים יוכל לעשות זאת עם חברים\ בן\בת זוג או גם עם עצמו מול המראה :) יאללה לכו לשחק :)

האהבה פועלת בדרכים בלתי צפויות, מאחר שאיננו יודעים אילו כוחות אנו מפיקים כאשר אנו אוהבים את ילדנו האמינו בתהליך שאהבה מייצרת. הקשיבו תמיד לשיר שילדכם מנסה לשיר. חפשו אחר הכלי המוסיקלי שנועד לשמש לו לנגינה. חפשו את האדם שילדכם מנסה להיות

הכוחות המרפאים במשחק פעמים רבות שואלים אותי הורים לילדים המתעניינים בטיפול, מה אתם עושים? ואני עונה בפשטות: בעיקר משחקים :) כאשר אני עובדת עם ילדים בגיל הרך (בני 3-10), עיקר העבודה היא במשחק. הילד משחק, יוצר באומנות ודרך המשחק עולים תכנים מעולמו הפנימי. הילדים מדברים בשפה של המשחק – כך הם מתקשרים. והנה כמה תיאורטיקנים ודעותיהם על המשחק: "כאשר אתה נכנס לעולמו הפנימי של הילד דרך הדלת הקדמית של משחקו, אתה מגלה משהו על החדרים הפנימיים של ליבו ונפשו – המקום שבו הוא באמת גר" (מייק ומיט). "צורת הביטוי העצמי הטבעית של ילד היא משחק ולכן ניתן להשתמש בו כאמצעי לתקשורת עם ילדים וכאמצעי גישה לעולמו הלא מודע. דרך המשחק הילד חוקר את תחושותיו וחרדותיו ויכול לשלוט בהם באמצעות ביטויין ועיבודן של הפנטזיות" (מלאני קליין). "למשחק (game) ערך מרכזי בבריאות הנפשית של האדם והוא טיפולי בפני עצמו. המשחק הוא גשר דו כיווני בין העולם הפנימי לעולם החיצוני ומתרחש בו זמנית בעולמו הפנימי והחיצוני של הילד" (וינקוט). הכוחות המרפאים במשחק: ביטוי עצמי – המשחק מאפשר לילד להביע מחשבות ורגשות יותר טוב מאשר במילים, באופן מורחק ובטוח. גישה ישירה לתת המודע – דרך השימוש בחומרים וצעצועים הילד חושף קונפליקטים לא מודעים דרך מנגנוני הגנה: השלכה, התקפה והסמלה. ואלה נותנים אפשרות לאינטגרציה למאווים ודחפים לא מודעים. אבריאקציה – שחרור רגשות מודחקים דרך המשחק. הילד חי מחדש ומשחזר אירועים משמעותיים וטראומתיים וכך חש שליטה וכוח. קתרזיס – שחרור של תגובה רגשית שהודחקה. רגש חיובי – כשילדים משחקים וצוחקים יש שחרור אנדורפינים, הם פחות חרדים עצובים ולחוצים. סובלימציה – תיעול דחפים לא מקובלים לפעילות חליפית. התקשרות ובניית היחסים – הקשר עם המטפל שנמצא יחד, מגלה עניין ונהנה, שניהם במרחב משותף שבו ישנה קבלה עמוקה.

לעיתים נראה לנו כי לצאת לאטרקציות מיוחדות ובילויים בלתי פוסקים עם חברים או משפחה אלה הדברים שיעשו טוב לילדנו, יבנו איתם קשר מיוחד ואף יהווה להם מקום של צבירת חוויות שלא ישכחו במהלך חייהם. זה אכן חשוב, אבל אני (ואף מחקרים עדכניים) סבורה כי יש לשמור על איזון. תחשבו על כך שרוב הילדים הולכים בבוקר למסגרת – שם יש חוקים מוגדרים וקודים של התנהגות. לאחר מכן הם עוברים לצהרון, שבו גם יש חוקים וכללים. פעמים רבות אנחנו נאסוף אותם ישר לחבר \ חוג \ בריכה \ ג'ימבורי \ יום הולדת \ הצגה \ ועוד ועוד. שוב, אלה דברים מהנים ומשמעותיים להם אך גם שם יש חוקים וכללים והילדם שם יותר מוחזקים, פחות ירשו לעצמם להתפרק או לפרוק את עמל יומם. כן, כן, גם הילדים שלנו עוברים הרבה תהפוכות רגשיות במהלך יומם ופעמים רבות לצערנו, הם לא מקבלים עליהם מספיק התייחסות. גם זמן עם חבר טוב הוא זמן שבו הילד צריך לנהוג לפי כללים מסוימים – אם הוא מארח אז עליו להיות מארח נדיב החולק את משחקיו, משתף את חבריו בחלל ביתו ונוהג אליו בכבוד. גם אם הוא מתארח אז הוא צריך לנהוג לפי כללי הבית אליו הוא נכנס ולהיות אדיב, נחמד ורגוע במידה מסוימת. 😊 וכאן נכנס הבית – המקום בו הילד מרשה לעצמו להיות מי שהוא באמת. כמובן שגם הבית הוא מקום עם חוקים אבל שאנחנו, המשפחה, שוהים יחד בבית, לבד – יש המון אפשרויות שונות היכולות להתרחש. זמן עצמאי של משחקי דמיון, זמן אחים – גם אם הם רבים בו, כך הם לומדים את החיים ואת מערכות היחסים. זמן בו אנחנו יכולים לדבר בנוחות ובלי עיניים נוספות המתבוננות בנו. זהו זמן שלעיתים אנחנו ההורים מנסים להימנע ממנו, אולי אנחנו מרגישים לעיתים כי זה קצת כמו זמן ריק. אבל הוא חשוב לעין שיעור. זהו זמן שבו אנחנו יכולים להשאיר הכל בצד – טלפונים, כביסות, סידורים ואפילו לחצי שעה להיות רק עם הילדים – לדבר, לשבת על הרצפה ולשחק יחד, לרקוד, להכין יחד ארוחה או לאפות ליצור וכל דבר העולה על הדמיון. לעיתים אנחנו מחכים ל"זמן איכות" עם הילד.ה שפעמים רבות נדחה ונדחה ואנחנו מרגישים ייסורי מצפון. המלצתי החמה היא לפנות זמן אחד בשבוע שבו אתם לבד עם הילדים. ומשאירים לעצמכם חלון זמן של לפחות חצי שעה שבו אתם באמת איתם בלי הפרעות רקע. אם תתמידו בכך אתם תראו שינוי בילדכם, בכם ובעיקר בקשר ביניכם. אתם מוזמנים לכתוב פה – האם אתם כבר עושים את זה? האם אתם דווקא מאלה שנשארים יותר בבית? או מאלה שכל הזמן מחפשים מפגשים בחוץ? ולמה אתם חושבים שאתם בוחרים דווקא את הבחירות האלה?