האהבה פועלת בדרכים בלתי צפויות, מאחר שאיננו יודעים אילו כוחות אנו מפיקים כאשר אנו אוהבים את ילדנו האמינו בתהליך שאהבה מייצרת. הקשיבו תמיד לשיר שילדכם מנסה לשיר. חפשו אחר הכלי המוסיקלי שנועד לשמש לו לנגינה. חפשו את האדם שילדכם מנסה להיות

הכוחות המרפאים במשחק פעמים רבות שואלים אותי הורים לילדים המתעניינים בטיפול, מה אתם עושים? ואני עונה בפשטות: בעיקר משחקים :) כאשר אני עובדת עם ילדים בגיל הרך (בני 3-10), עיקר העבודה היא במשחק. הילד משחק, יוצר באומנות ודרך המשחק עולים תכנים מעולמו הפנימי. הילדים מדברים בשפה של המשחק – כך הם מתקשרים. והנה כמה תיאורטיקנים ודעותיהם על המשחק: "כאשר אתה נכנס לעולמו הפנימי של הילד דרך הדלת הקדמית של משחקו, אתה מגלה משהו על החדרים הפנימיים של ליבו ונפשו – המקום שבו הוא באמת גר" (מייק ומיט). "צורת הביטוי העצמי הטבעית של ילד היא משחק ולכן ניתן להשתמש בו כאמצעי לתקשורת עם ילדים וכאמצעי גישה לעולמו הלא מודע. דרך המשחק הילד חוקר את תחושותיו וחרדותיו ויכול לשלוט בהם באמצעות ביטויין ועיבודן של הפנטזיות" (מלאני קליין). "למשחק (game) ערך מרכזי בבריאות הנפשית של האדם והוא טיפולי בפני עצמו. המשחק הוא גשר דו כיווני בין העולם הפנימי לעולם החיצוני ומתרחש בו זמנית בעולמו הפנימי והחיצוני של הילד" (וינקוט). הכוחות המרפאים במשחק: ביטוי עצמי – המשחק מאפשר לילד להביע מחשבות ורגשות יותר טוב מאשר במילים, באופן מורחק ובטוח. גישה ישירה לתת המודע – דרך השימוש בחומרים וצעצועים הילד חושף קונפליקטים לא מודעים דרך מנגנוני הגנה: השלכה, התקפה והסמלה. ואלה נותנים אפשרות לאינטגרציה למאווים ודחפים לא מודעים. אבריאקציה – שחרור רגשות מודחקים דרך המשחק. הילד חי מחדש ומשחזר אירועים משמעותיים וטראומתיים וכך חש שליטה וכוח. קתרזיס – שחרור של תגובה רגשית שהודחקה. רגש חיובי – כשילדים משחקים וצוחקים יש שחרור אנדורפינים, הם פחות חרדים עצובים ולחוצים. סובלימציה – תיעול דחפים לא מקובלים לפעילות חליפית. התקשרות ובניית היחסים – הקשר עם המטפל שנמצא יחד, מגלה עניין ונהנה, שניהם במרחב משותף שבו ישנה קבלה עמוקה.

אספר על תיאור מקרה קצר: ילדה בת ארבע שנולדה לה אחות קטנה וחמודה. מההתחלה הגדולה לא כל כך התלהבה מהתוספת החדשה למשפחה. אבל בסדר, ניתן לה זמן להתרגל. עברו כמה חודשים טובים והקטנה כבר מתחילה לזוז בעצמה. האחות הגדולה ממשיכה להתעלם מהקטנה כל העת, הקטנה רודפת אחריה והיא זזה, היא מתקרבת והאחות מתרחקת וכן הלאה. כמובן שלנו ההורים קשה לראות את הדבר הזה, ייתכן שזה הופך לנו את הבטן, הרי ציפינו שהן יהיו חברות, ישחקו יחד, שהגדולה תעזור לנו, תשמח את הקטנה, תצחיק אותה ואז נשברת לה איזושהי פנטזיה שלנו ההורים. פעמים רבות התגובה של ההורים בזמן אמת להתחמקויות של הגדולה מהקטנה ישמעו כך: את צריכה לשחק עם אחות שלך, את צריכה להתייחס אליה, למה את כל כך לא אוהבת אותה? מה היא עשתה לך? למה את לא אוהבת אותה? במילים אלה יש המון ביקורת, שיפוטיות ואכזבה. זה לא מה שרצינו לייצר אצל האחות הגדולה והחביבה שבסך הכל קשה לה לפתע לחלוק את תשומת לב הוריה עם עוד זאטוטה קטנה שנדחפה אל עולמה (בחוויה שלה). מסיבות אלה ואחרות האחות הבוגרת לא רוצה כרגע להתייחס או לשחק עם אחותה. ייתכן שזה בגלל הציפייה הגדולה מההורים שלה לגבי זה, יתכן גם כי היא מרגישה שהעניין "מפעיל" אותם ובוחרת להמשיך ולהתנהג כך בדיוק בגלל זה. כי כך חושבים עליה, מתייחסים אליה ומדברים איתה על זה. דבר ראשון – להזיז את המילה צריכה . בואו נשאל את עצמנו, למה היא צריכה להתייחס אליה? היא באמת חייבת את זה? נוכל את אותו הדבר להגיד בכמה דרכים אחרות ומיטיבות הרבה יותר – את יכולה לשחק עם אחותך אם תרצי, נראה שהיא ממש רוצה בקרבתך. וואו אנחנו מזהים שנעם (הקטנה) ממש רוצה אותך ואת לא ממש בעניין, את רוצה לספר לנו על זה קצת. אלה הן תגובות שאין בהן מתח, תסכול סמוי מצידנו, אכזבה או ביקורת. רק הצעה והתעניינות. כדי לגרום להצעה וההתעניינות להישמע כך ולא רק להיות בתחפושת, עלינו לשחרר את המתח הזה שמתחולל אצלנו – לנסות להבין שהקשר בין האחיות ייווצר ויתפתח כך או כך וכל הרגשות הקשים שאנחנו מרגישים מההימנעות של הגדולה מהקטנה בטח ובטח שלא עוזרים ואף מגבירים את התופעה. התפקיד שלנו הוא לשחרר את הרגישות לנושא כמה שאנחנו יכולים, זה לא פשוט אבל המודעות חשובה. ילדים מרגישים הכל – גם אם לא נאמר דבר - ככל שאנחנו נוכל לשחרר את הרגשות הקשים שלנו לגבי נושא מסוים כך הנושא הזה ייפתר אצל הילדים שלנו במהירות רבה יותר. וזה תקף לכל עניין שלילי בעינינו כלפי הילדים שלנו ואיך אנחנו מרגישים לגביו. אם אתם זקוקים לעזרה, הכוונה ולא מצליחים לשחרר לבד נושאים מסוימים שמפעילים אתכם עם ילדכם, אתם מוזמנים ומוזמנות להגיע ונוכל לברר את הדברים יחד.

לעיתים נראה לנו כי לצאת לאטרקציות מיוחדות ובילויים בלתי פוסקים עם חברים או משפחה אלה הדברים שיעשו טוב לילדנו, יבנו איתם קשר מיוחד ואף יהווה להם מקום של צבירת חוויות שלא ישכחו במהלך חייהם. זה אכן חשוב, אבל אני (ואף מחקרים עדכניים) סבורה כי יש לשמור על איזון. תחשבו על כך שרוב הילדים הולכים בבוקר למסגרת – שם יש חוקים מוגדרים וקודים של התנהגות. לאחר מכן הם עוברים לצהרון, שבו גם יש חוקים וכללים. פעמים רבות אנחנו נאסוף אותם ישר לחבר \ חוג \ בריכה \ ג'ימבורי \ יום הולדת \ הצגה \ ועוד ועוד. שוב, אלה דברים מהנים ומשמעותיים להם אך גם שם יש חוקים וכללים והילדם שם יותר מוחזקים, פחות ירשו לעצמם להתפרק או לפרוק את עמל יומם. כן, כן, גם הילדים שלנו עוברים הרבה תהפוכות רגשיות במהלך יומם ופעמים רבות לצערנו, הם לא מקבלים עליהם מספיק התייחסות. גם זמן עם חבר טוב הוא זמן שבו הילד צריך לנהוג לפי כללים מסוימים – אם הוא מארח אז עליו להיות מארח נדיב החולק את משחקיו, משתף את חבריו בחלל ביתו ונוהג אליו בכבוד. גם אם הוא מתארח אז הוא צריך לנהוג לפי כללי הבית אליו הוא נכנס ולהיות אדיב, נחמד ורגוע במידה מסוימת. 😊 וכאן נכנס הבית – המקום בו הילד מרשה לעצמו להיות מי שהוא באמת. כמובן שגם הבית הוא מקום עם חוקים אבל שאנחנו, המשפחה, שוהים יחד בבית, לבד – יש המון אפשרויות שונות היכולות להתרחש. זמן עצמאי של משחקי דמיון, זמן אחים – גם אם הם רבים בו, כך הם לומדים את החיים ואת מערכות היחסים. זמן בו אנחנו יכולים לדבר בנוחות ובלי עיניים נוספות המתבוננות בנו. זהו זמן שלעיתים אנחנו ההורים מנסים להימנע ממנו, אולי אנחנו מרגישים לעיתים כי זה קצת כמו זמן ריק. אבל הוא חשוב לעין שיעור. זהו זמן שבו אנחנו יכולים להשאיר הכל בצד – טלפונים, כביסות, סידורים ואפילו לחצי שעה להיות רק עם הילדים – לדבר, לשבת על הרצפה ולשחק יחד, לרקוד, להכין יחד ארוחה או לאפות ליצור וכל דבר העולה על הדמיון. לעיתים אנחנו מחכים ל"זמן איכות" עם הילד.ה שפעמים רבות נדחה ונדחה ואנחנו מרגישים ייסורי מצפון. המלצתי החמה היא לפנות זמן אחד בשבוע שבו אתם לבד עם הילדים. ומשאירים לעצמכם חלון זמן של לפחות חצי שעה שבו אתם באמת איתם בלי הפרעות רקע. אם תתמידו בכך אתם תראו שינוי בילדכם, בכם ובעיקר בקשר ביניכם. אתם מוזמנים לכתוב פה – האם אתם כבר עושים את זה? האם אתם דווקא מאלה שנשארים יותר בבית? או מאלה שכל הזמן מחפשים מפגשים בחוץ? ולמה אתם חושבים שאתם בוחרים דווקא את הבחירות האלה?